מַהוּ לִיתֵּן תַּבְלִין מִלְּמַטָּן וְלַעֲרוֹת עֲלֵיהֶן מִלְּמַעֲלָן. רִבִּי יוֹנָה אָמַר אָסוּר וְעִירוּי כִּכְלִי רִאשׁוֹן הוּא. חֵילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה מִן הָדָא אֶחָד שֶׁבִּישֵּׁל בּוֹ וְאֶחָד שֶׁעִירֶה עָלָיו רוֹתֵחַ. וְכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן כְּלִי חֶרֶס בּוֹלֵעַ. תַּבְלִין אֵינָן מִתְבַּשְּׁלִין. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן וְהָתַנֵּי אַף בִּכְלֵי נְחוֹשֶׁת כֵּן. אִית מֵימַר כְּלִי נְחוֹשֶׁת בּוֹלֵעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
התיב. עלה ר' יוסי בר' בון והתנינן התם דאף בכלי נחושת כן דטעון מריקה ושטיפה וכי אית מימר כלי נחושת בולע הרבה הוא בתמיה אלא ודאי דטעמא הויא משום דעירוי רותח ככלי ראשון הוא:
א''ר יוסי. מהתם לאו ראיה דבכלי חרס מיירי והוא בולע הרבה ולפיכך החמירו בו דטעון מריקה ושטיפה אף מעירוי דכלי ראשון אבל הכא גבי תבלין אינן מתבשלין מעירוי רותח ואיכא למימר דמותר:
והכא הוא אמר הכין. בתמיה ומסקנת דברי ר' יונה הן וכלומר והיאך תאמר כאן שמותר לערות עליהן רותת הא תנינן בהדיא דעירוי ככלי ראשון הוא:
אסור. דס''ל עירוי ככלי ראשון הוא:
חייליה. סייעתיה דר' יונה מן הדא דתנינן בפי''א דזבחים גבי מריקה ושטיפה בקדירה שבישל בה קדשים דקתני א' שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח:
מהו ליתן תבלין. בשבת מלמטה ולערות עליהן מלמעלה מכלי ראשון שהועבר מעל האש:
עַד הֵיכָן רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה עַד כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נְתוּן יָדוֹ לְתוֹכָהּ וְהִיא נִכְוֵית. הַכֹּל מוֹדִין 6a בְּכֶלִי שֵׁנִי שֶׁהוּא מוּתָּר. מַה בֵין כֶּלִי רִאשׁוֹן מַה בֵין כֶּלִי שֵׁנִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן כָּאן הַיָּד שׁוֹלֶטֶת. כָּאן אֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָּאן וְכָאן אֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת אֶלָּא עָשׂוֹ הַרְחֵק לְכֶלִי רִאשׁוֹן וְלֹא עָשׂוֹ הַרְחֵק לְכֶלִי שֵׁנִי. אָמַר רִבִּי מָנָא הָהֵן פִּינְכָּא דְאוֹרִיזָא מְסַייֵעַ לְאַבָּא הָהֵן פִּינְכָּא דִגְלוֹסָא מְסַייֵעַ לְאַבָּא דְּאַתְּ מְפַנֵּי לֵיהּ מִן אָתָר לְאָתָר וְעוֹד כְּדוֹן הוּא רָתַח.
Pnei Moshe (non traduit)
עד היכן. הא דקתני במתני' אבל לא יתן ללפס ולקדירה כשהן מרותחים ועד היכן נקרא רותח:
הכל מודים בכלי שני שהוא מותר. כלומר דמפרש שלא תטעה לומר דר' יהודה ארישא קאי ולחומרא פליג להכי קאמר הכל מודים ברישא דכלי שני הוא שמותר ולא פליג ר' יהודה אלא אסיפא ללפס ולקדירה ולקולא הוא דפליג דס''ל לכל הוא נותן וכו'. וכן קאמר נמי התם דארישא דהתם הוא דפליג:
מה בין כלי ראשון וכו'. כלומר אע''ג דבידוע הוא שיש חילוק בין כלי ראשון לכלי שני מ''מ קאמר בהי גוונא הוא דאיירי דמחלקינן בהו וטעמא מאי ופליגי בה אמוראי. ר' יוסי בר' בון ס''ל דבכלי שני שהתירו בגוונא שאין היד נכוית בה איירי וזהו טעמא דמחלקינן בהו דכאן בכלי שני היד שולטת בו שיכול הוא להושיט ידו לתוכו וכאן בכלי ראשון אין היד שולטת בו:
ר' יונה פליג דאפי' תימא דגם בכלי שני שאין היד שולטת בו מיירי אלא היינו טעמא דהתירו בכלי שני שהרי עיקר הדבר אין בו אלא משום הרחק דהא אינו מבשל ממש ע''ג האור ועשו הרחק לכלי ראשון שלא יבא ליתן לתוכו בעודו ע''ג האור ולא עשו הרחק לכלי שני ואפי' היד נכוית בו דכולי האי לא גזרו:
אמר ר' מנא הדין פינכא דאורזא מסייע לאבא. וכך הוא בשבת שם וכן לקמיה הדין פינכא דגרוסא מסייע לאבא ר' מנא בריה דר' יונה הוה כדאשכחן בפ' אין מעמידין בהלכה ב' א''ר מנא אלו הוה ר' יונה אבא ידע מאן הוון לא הוה שתי וכן מצינו בכמה מקומות וקאמר הקערה זו של אורז ושל גריסין מסייע לאבא ר' יונה דאף כשהן נתונין בקערה ואת מפני אותה מאתר לאתר ואעפ''כ הוא רותח וא''כ חזינן דאף כלי שני הוא רותח כל כך אלא דטעמא הויא דלא גזרו בכלי שני:
עד כדי שהוא נותן ידו לתוכה והיא נכוית. וגרסי' להא ג''כ לקמן בפ' כירה גבי פלוגתא דר''י ורבנן האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין וכו' וקאמר התם אהא דקתני נותן לתוך הכוס כדי להפשירן. מותר להפשיר במקום שהיד שולטת. כלומר במקום שיכול להושיט ידו לתוכו. ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. אפי' במקום שאין היד שולטת עד היכן ר' יודה בר פזי ר' סימון וכו' עד שהוא נותן ידו לתוכה והיא נכוית דזהו נקרא אין היד שולטת. וכן גרסי' להא דלקמן שם:
מַהוּ לְהַעֲרוֹת עִם הַקִּילוּחַ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל מַחְלוֹקֶת רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָּה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. עָשָׂה כֵן בְּבָשָׂר בְּחָלָב חַייָב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. אָמַר לֵיהּ כַּיי דָּמַר רִבִּי זְעִירָא אֵי זֶהוּ חָלוּט בָּרוּר כָּל שֶׁהָאוֹר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו. וָכָא אֵי זֶהוּ תַּבְשִׁיל בָּרוּר כָּל שֶׁהָאוֹר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל כהאי דאמר ר''ז איזהו חלוט ברור. לענין חיוב חלה כדאמרי' לקמן בפ''ק דחלה דכל שהאור מהלך תחתיו זהו שחייב בחלה ואומרים עליו המוציא וה''ה הכא דאיזהו תבשיל ברור שהוא חייב משום מבשל בשבת או בבשר בחלב כל שהאור מהלך תחתיו ולענין איסור גרידא הוא דאמרינן עירוי ככלי ראשון:
עשה כן בשבת חייב משום מבשל. כלומר דבעי למאן דס''ל עירוי ככלי ראשון אם לענין חיוב נמי אמרינן הכי דאם עשה כן בשבת כבישול גמור הוא וחייב משום מבשל וכן בבשר וחלב או דילמא דלענין איסור גרידא אמרו דאסור לעשות כן אבל אין בו משום חיוב בשול:
מהו להערות עם הקילוח. הקילוח שיורד מן הקדירה מהו חשיב אי ככלי ראשון או לא וקאמר ר' חנינה דתליא בפלוגתא דר' יונה ור' יוסי דלעיל דלמר דחשיב עירוי ככלי ראשון הקילוח ג''כ ככלי ראשון ולמר לא חשיב ככלי ראשון:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה מֶלַח כַּצִּיר יַיִן כַּחוֹמֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דר' יודה. אר' יהודה דמתני' קאי דקאמר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר לאו דווקא חומץ וציר קאמר אלא מלוח כציר הוא ויין כחומץ דג''כ חריפותן מסייע לבשל:
משנה: הַעִיגוּל מִשֶּׁיַּחֲלִיקֶינּוּ. מַחֲלִיקִין בִּתְאֵינִים וּבָעֲנָבִים שֶׁל טֵבֵל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. הַמַּחֲלִיק בָּעֲנָבִים לֹא הוּכְשַׁר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הוּכְשַׁר. וּגְרוֹגְרוֹת מִשֶּׁיִּדּוֹשׁ וּמְגוֹרָה מִשֶּׁיְעַגֵּל. הָיָה דָשׁ בֶּחָבִית וּמְעַגֵּל בַּמְּגוֹרָה נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית וְנִפְתְּחָה הַמְּגוֹרָה לֹא יֹאכַל מִמֶּנּוּ צֲרַאי. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
לא יאכל מהן עראי. בגמרא מפרש דהאי תנא ס''ל דלא העליון צריך לתחתון ולא התחתון צריך לעליון וא''כ נגמרה מלאכתן ולא יאכל מהם עראי ור' יוסי מתיר דס''ל דצריך התחתון לעליון ואין הלכה כר' יוסי:
הגרוגרות משידוש. שהתאנים מייבשין אותם ואח''כ דשים אותם במקלות לתוך החבית או שמכניסין אותן למגורה והוא אוצר ומעגלין אותן בידים והוא גמר מלאכתן:
המחליק בענבים לא הוכשר. בבבלי פ' חבית דף קמ''ה מסיק דפליגי במשקה העומד לצחצח דת''ק לא חשיב לי' משקה ור' יהודה חשיב לי' משקה:
מחליקין בתאנים וענבים של טבל. משקין של תאנים וענבים של טבל מותר להחליק בהן העיגול ואין בזה משום מפסיד טבל ור' יהודה אוסר דהפסד הוא ואסור להפסיד את הטבל ואין הלכה כר' יהודה בכולה מתני':
מתני' העיגול. של דבילה משיחליקנו שרגילין להחליק פני העיגול במשקין והוא גמר מלאכתו למעשר:
הלכה: חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יָסָא אָמַר מַה פְלִיגִין רִבִּי יוּדָה וְרַבָּנִין בְּטֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל מִדִּבְרֵיהֶן. אֲבָל טֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל דְּבַר תּוֹרָה אוּף רַבָּנִין מוֹדֵיי.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מה פליגין ר' יודה ורבנן. במחליק בתאנים וענבים של טבל דוקא בטבל שנטבל מדבריהן כגון שנקבע ע''פ ששה דברים דקחשיב להו לקמן בפ''ד שקובעין להיות טבול למעשר ואינם אלא מדבריהן וכן כיוצא בהן אבל בטבל שנטבל דבר תורה שהכניסו להבית ודרך שער שאותו הטבל הוא מן התורה אוף רבנן מודים דאסור להפסידו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי שׁוֹנֶה רִאשׁוֹן לֹא הַתַּחְתּוֹן צָרִיךְ לָעֶלְיוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן צָרִיךְ לַתַּחְתּוֹן. דִּבְרֵי שׁוֹנֶה אַחֲרוֹן צָרִיךְ לָעֶלְיוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן צָרִיךְ לַתַּחְתּוֹן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. אָמַר לֵיהּ דְּלֹא תִיסְבּוֹר מֵימַר סְתָמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא הֲלָכָה כִסְתָמָה. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
דברי שונה ראשון. לפרושי פלוגתייהו דת''ק ור' יוסי קאמר. דברי שונה ראשון והוא הת''ק דלא יאכל מהן עראי משום דס''ל לא התחתון צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון ואם כן אע''פ שנשברה החבית ונפתחה המגורה ונתפרדו אלו מאלו מ''מ הואיל ואין צריכין זה לזה כבר נגמרה מלאכתן:
דברי שונה אחרון. והוא ר' יוסי משום דס''ל [התחתון] צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון כלומר אע''ג דהעליון לא צריך לתחתון דאלו שכבר נדרסו נדרסו וחינם צריכות חיזוק מ''מ התחתון הוא צריך לעליון מפני שהעליונות מחזיקות אותן וכך הוא בתוספתא בהדיא סוף פ''ק דגריס ר' יוסי מתיר מפני שהתחתונות צריכות לעליונות והואיל ונתפרדו ואינן ניכרין קורא אני בכולן לא נגמרה מלאכתן ומותר לאכול מהן עראי:
אמר ר' אלעזר דר' מאיר היא. ר' אלעזר פליג אדר' יוחנן דקאמר דברי שונה ראשון סתם וכדמפרש טעמא דס''ל לא התחתון צריך וכו' וא''כ הלכה כת''ק דסתמא הוא ור' אלעזר לא קאמר הכי אלא האי ת''ק דר' מאיר הוא והאי ר''מ דתוספתא הוא דתנינן שם בפ''ב הלוקח גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים (צ''ל תאנים) ועתיד לדושן ר''מ אומר לא יאכל מהן עראי וחכמים אומרים אוכל מהן עראי ומודים חכמים לר''מ בפירות שאין צריכים גמר מלאכה שלא יאכל מהן עראי ע''כ מהתוספתא והשתא בהא פליגי ר' יוחנן ור' אלעזר באוקימתא דמתני' דר' יוחנן מוקי לדברי הת''ק בסתמא משום דס''ל דהואיל ואין צריכין זה לזה הוו כפירות שנגמרה מלאכתן דאין צריכין עוד לגמר מלאכה וא''כ אתייא נמי כחכמים דהתוספתא דמודין הן לר''מ דבכה''ג לא יאכל מהן עראי ור' אלעזר מדמי דינא דמתני' לדינא דתוספתא דהואיל ונשברה החבית ונתקלקלה המגורה כגרוגרות ועתיד לדורסן הויא שהרי הוא עתיד לדורסן עוד פעם שני לתוך חבית אחרת וכיוצא בזה במגורה ואע''פ שלא נגמרה מלאכתן הוו אפ''ה ר''מ מחמיר וס''ל לא יאכל מהן עראי ור' יוסי ס''ל כדברי חכמים בתוספתא דבתר השתא אזלינן וה''ה נמי בדינא דמתני' וא''כ הלכה כר' יוסי וכדמסיק ר' אלעזר למילתיה:
א''ל. ר' אלעזר הוא דאמר כך לר' יוחנן דלא תסבור מימר סתמא ודר' יוסי הלכה כסתמא כלומר דלא כדבריך דאת סבור למימר דדברי ת''ק סתמא הוא וא''כ הואיל דרבי סתים דברי הת''ק הלכה כסתם ת''ק לפום כן צריך מימר אנא דר''מ הוא דהתוספתא והשתא הדרינן לכללא דר''מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי ודברי ר' יוסי כחכמים דהתוספתא לסבריה דר' אלעזר וכדאמרן:
הדרן עלך כלל אמרו במעשרות
אָמַר לֵיהּ אֵין לָךְ אָסוּר מִשּׁוּם מוּקְצֶה אֶלָּא תְאֵינִים בִּלְבַד. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ הָדָא דְתֵימָא לְעִנְייַן שַׁבָּת. אֲבָל לְעִנְייַן מַעְשְׂרוֹת כָּל הַדְּבָרִים יֵשׁ לָהֶן מוּקְצֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן גְּרוֹגְרוֹת מִשֶּׁיִּדּוֹשׁ וּמְגוֹרָה מִשֶּׁיְעַגֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא דתימא. דלית בגרוגרות שבחבית משום מוקצה אלא לענין שבת אבל לענין מעשרות כל הדברים יש להן מוקצה כלומר שהוקצו למעשרות וחל החיוב עליהן:
אמר ר' יוסה מתניתא אמרה כן. כך הוא בביצה שם:
גרוגרות משידוש וכו'. דבהכי הוה גמר מלאכתן למעשר:
רִבִּי אָמַר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ עֲלֵה וְהָבֵא לָנוּ גְּרוֹגְרוֹת מִן הֶחָבִית. אָמַר לֵיהּ וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם מוּקְצֶה. אָמַר לֵיהּ וַאֲדַייִן אַתְּ לְזוֹ אֵין לָךְ אָסוּר מִשּׁוּם מוּקְצֶה אֶלָּא תְאֵינִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סִיסָרְטַאי מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַסְרִיחוֹת בֵּינְתַּיִים. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יָסָא לֹא מִסְתַּבְּרָא בְּאִילֵּין פְּצוּלַייָה הֲוָה עוּבְדָא. אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּאִילֵּין פְּצוּלַייָא הֲוָה עוּבְדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ואדיין את לזו. אם עדיין אתה מסופק בזה דחיישת משום מוקצה באותן שבחבית דליתא דאין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד שמוציאין אותן לייבשן ולעשות מהן גרוגרות וצימוקים דמסח דעתיה מינייהו אבל אלו הגרוגרות שכבר מוכנסין הן בחבית אין בהן משום מוקצה:
מפני שהן וכו'. טעמא דתאנים וענבים שמניחן לייבשן דאית בהו משום מוקצה הוא מפרש מפני שהן מסריחין בינתיים קודם שנתייבשו ומסח דעתיה מינייהו:
לא מיסתברא באילין פצולי (אילין) הוה עובדא. ודאי לא מיסתברא אלא דהמעשה היה שאמר לו להביא מאלו גרוגרות תאנים שנתפצלו והלכך ס''ד דר''ש דיש בהן משום מוקצה דאי בשאר גרוגרות מאי מספקא ליה לר''ש א''ל אוף אנא סבר כן דכך הי' המעשה וכן כי אתא ר' יוסי בר בון אמר משום ר' יוחנן כן:
עלה וכו'. ובי''ט היה:
רבי אמר לר''ש בריה. גרסי' להא לקמן ריש פ''ד דביצה:
רִבִּי מָנָא אָמַר לֵיהּ סְתָם. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוּדָן כְּדַעְתֵּיהּ וְרַבָּנִין כְּדַעְתּוֹן דְּתַנֵּי זַיִת שֶׁפִּיצְּעוֹ בְיָדַיִם מְסוֹאֲבוֹת לֹא 6b הוּכְשְׁרוּ. לְסוֹפְגָן בְּמֶלַח הוּכְשְׁרוּ. לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם לֹא הוּכְשְׁרוּ. רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר הוּכְשְׁרוּ. רַבָּנִין אָֽמְרִין בְּמֵימָיו הוּא בוֹדֵק. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר בְּגוּפוֹ הוּא בוֹדֵק. וְהָכָא רַבָּנִין אָֽמְרִין בְּמֵימָיו הוּא מַחֲלִיק. רִבִּי יוּדָה בְּשֶׁיֵּשׁ שֶׁלּוֹ מַחֲלִיק.
Pnei Moshe (non traduit)
והכא. כלומר והשתא הכא נמי בהא פליגי רבנן אמרי במימיו הוא מכוין להחליק וכיון דאזיל לאבוד לאו כלום הוא ולא הוכשר ור' יהודה סובר בשיש שלו מחליק כלומר לא מתכוין להמשקה אלא בקליפות הענבים שהן חלקים כשיש הזה ובהן הוא מתכוין להחליק ולא לאבוד המשקה והלכך חשוב הוא והוכשר:
רבנן אמרי במימיו הוא בודק. במשקה היוצא ממנו בודק וכיון דאזיל לאבוד לאו כלום הוא ור' יהודה סבר בגופו של זית הוא בודק להרגיש אם יש בו משקה וכיון דלא מכוין לאבד המשקה חשוב הוא והוכשר:
לידע אם יש בו מים. כלומר אם יש בו לחלוחית שמן. ובתוספתא גריס לידע אם יש בו שמן לא הוכשרו משום דהמשקה אזיל לאבוד ולאו משקה היא ור' יודה אומר הוכשרו כדמפ' ואזיל:
לסופתו במלח הוכשרו. לפי גי' זו טעמא דניחא לי' במשקה היוצא ממנו:
דתני. בתוספתא דטהרות פ''ט זית שפצעו מרככו בידים מסואבות לא הוכשרו דלא ניחא לי' במשקה היוצא ממנו ואינו ממעכו אלא שיהא ראוי לאכילה:
ר' מנא אמר. להא דלקמן סתם ולא משום ר' יוחנן ור' אבין קאמר לה בשם ר' יוחנן ומילתא אחריתא הוא ואסיפא קאי המחליק בענבים וכו'. דר' יודן כדעתיה ורבנן נמי כדעתייהו במה דפליגי בעלמא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source